מכונת סריגה בונד משנות ה-80
עוד בשנות ה-80, אנגלי בשם רוג’ר קארי, יצא לעצב מכונת סריגה שתהיה פשוטה לשימוש ותוכל לייצר בגדים סרוגים במכונה שיראו כאילו נסגרו ביד. מה שהוא יצר היה מכונת הסריגה בונד שהייתה מכונה בסיסית מאוד, המופעלת ידנית.
הוא נקרא ‚בונד‘ על שם רחוב קניות מפורסם במרכז לונדון, שאותו תיאר בזמנו רוג’ר קארי כ“התגלמות חוש האופנה הבריטי“. ובונד סטריט ידוע כעת בזכות חנויות האופנה היוקרתיות שלו, כפי שהיה באמצע שנות ה-80.
מכונות הסריגה הראשונות של בונד שנמכרו בבריטניה היו ה-Bond Original ומאוחר יותר ה-Bond Classic. מכונות אלו יכלו להתמודד עם כל החוטים הפופולריים, כולל צמר, כותנה, אנגורה ואפילו צמר שנטווה ביד, אבל הם לא התמודדו היטב, חוטים עדינים יותר מסריגים עבים. מכונות הסריגה הללו היו פשוטות מספיק כדי שניתן היה להתאים אותן לשימוש בדוגמאות סריגה ביד לסוודרים, למשל.
בשנת 1988 הוצגה מכונת הסריגה Bond Elite שבנוסף לחוטים השמנמנים יותר יכלה להתמודד גם עם חוטים של 4 שכבות וסריגה כפולה. ה-Bond Elite הגיע עם מונה שורות, כלים לעזרה ביצירת תפרים מפוארים, דוחף מחט, ספר הוראות מאויר וסרטון הדרכה שהדגים כיצד להגדיר את המכונה וכיצד לסרוג איתה. אחד ההיבטים החדשניים של הדגם המסוים הזה היו ארבעת לוחות המפתח הדו-צדדיים שלו שאפשרו גדלים שונים של תפרים, ועל ידי הפיכתם, ניתן היה להשתמש בהם גם לסריגת תמונות (הידועה בשם אינטארסיה).
אחד החסרונות של מכונת הסריגה בונד היה שלא ניתן היה לסרוג צלעות. אם היית סורגת סוודר עם שולי צלעות וחפתים, היה צריך להסיר את הבגד מהמכונה כדי לסרוג את הצלעות ביד. אבל ב-1989 הפך חיבור לצלעות זמין. כיום, מכונות סריגה בונד נותרות פופולריות, קלות משקל ולמעשה נטולות תחזוקה, ועדיין ניתן לקנות אותן יד שנייה בבריטניה.
