מסורות פלסטיניות מתנגדות להכחדה
כלה לובשת שמלת טטרז עם עיצובי רקמה מסורתיים מרמאללה.
זהו אחד המרכיבים המובהקים ביותר של התרבות הפלסטינית „טטרז“ או כפי שהוא ידוע רקמה פלסטיניתעושה. אמנות עממית בת מאות שנים, רקמה פלסטינית היא סמל חשוב לזהות ולתרבות באזור.
נשים פלסטיניות שהחלו ללמוד רקמה בגיל צעיר; היא רוקמת דוגמאות, צבעים ועיצובים שונים על הסינרים שלה וגם על כיסוי הראש שלה. כל אזור בפלסטין מתמחה במגוון של רקמות, בדים וכיסויי ראש. בכך הפכה כל אישה לסמל מהלך של אדמתה.
חלק מהמורשת התרבותית הפלסטינית, לבגדים יש דוגמאות שונות בכל אזור במדינה.
אזור מדברי שונה מעיר, ועיר מכפר; גם בין אזורי חוף ואזורים הרריים, ישנה שונות בדפוסי הבגדים.
נשים מהעיר בית לחם לובשות שמלות טטרז מסורתיות.
תחילתה של למעלה מ-3,000 שנה, מלאכה זו היא צורה מסורתית של תפרים צולבים שנוצרו ונלבשו במקור באזורים כפריים, הידועה בחוטים הצבעוניים ובדוגמאות הייחודיות שלה. לךנבעטו מהבתים שלהם עם אינתיפאדההפלסטינים הנאבקים לשרוד ממשיכים ללבוש את בגדיהם המעוטרים בסמלים לאומיים כביטוי ל“קיומם“ של הכפרים מהם הוגלו.
*****
טקסי חתונה פלסטינים זכו מאז ומתמיד לחשיבות רבה, במיוחד במדבר הפלסטיני, שבו קיימות מסורות עשירות רבות.
בטקסי חתונה רבים בכפר עם וריאציות שונות, הכלה רוכבת על סוס חמושה בחרב, מלווה בכל בני משפחתה. התהלוכה, בה משפחת הכלה מלווה את הכלה, נמשכת עד שגם הנשים הולכות לבית החתן, שם מתחיל הכיף. „זגרוטה“ טוֹב „לְמַצְמֵץ“ סבל.
Zafatu’l-arus (bride bringing ceremony), a special wedding tradition in Palestine.
*****
בית לחם, תחילת המאה ה-20″מַלְאָך“ חלוק (פירושו „מלך“ בערבית) „מלכת הבגדים“ זה הפך פופולרי כשמלת כלה ועד מהרה הפכה לשמלת הכלה שדרש כלות בכל פלסטין.
העשויים מתערובת של משי ופשתן, המלאכים עוברים תהליך ייצור עשיר; הוא נלבש עם ז’קט עם שרוולים קצרים ארוג בפסים ססגוניים בהירים ומנצנץ ברקמה על השמלה.
נשים פלסטיניות מבית לחם לובשות את ה“מלאכים“ המסורתיים שלהן המעוטרות בכיסויי ראש האופייניים לעיר שלהן. המלאך חובש גם עם כובע מצויץ עם מטבעות נדוניה וצעיף לבן המכסה את ראשו.
מלאק הפך לפופולרי עד כדי כך שכפרים רבים התאימו אותו לסגנונות ולמסורות שלהם, ועודדו את התפתחות תעשיית הטקסטיל בבית לחם. גם היום לובשים מלאכים שנתפרו בטכניקות תפירה מודרניות.
*****
נשים פלסטיניות מהעיר רמאללה מנסות להשיג שמן זית באמצעות ריסוק זיתים.
בפלסטין, שנחשבה למולדת עץ הזית, זיתים היו חלק בלתי נפרד מהתרבות והמסורות הפלסטיניות במשך מאות שנים.
בהיסטוריה ענף זית המסמל שלוםבשטחים הפלסטיניים שנכבשו על ידי ישראל מאז 1967 סמל של התנגדות נהיה
זיתים הם אחד ממקורות ההכנסה החשובים ביותר של חקלאים פלסטינים בגדה המערבית, שממשיכים לעבד את אדמתם למרות הקשיים שיצרה ההנהגה הישראלית והתקפות מתנחלים יהודים קנאים.
כמו התפוז היפואי, גם עץ הזית הוא סמל לזהות הלאומית הפלסטינית ולמחויבות הפלסטינים לאדמתם.
גמלים עמוסי עצי זית באזור רמאללה, תחילת שנות ה-20.
עונת מסיק הזיתים מתחילה בדרך כלל באוקטובר או בנובמבר. לאחר איסוף הזיתים, חלקם משמשים את החקלאים הפלסטינים בתחומים שונים כמו מזון, דלק, שמן וסבון, והשאר מיוצאים ותורמות רבות לכלכלה.
*****
- שמן זית משמש גם לייצור סבון. למרות שסבון מיוצר באזורים שונים של פלסטין, הסבון המיוצר בעיר נבלוס בולט מהאחרים.
בית חרושת לסבון בשכם.
למרות שהסבון המפורסם של שכם, העשוי משילוב של שמן זית פלסטיני, מים ונתרן, מיוצר כיום בייצוא בינלאומי, סבון שמן זית נוצר במקור לשימוש ביתי על ידי נשים פלסטיניות (בכפר/איכר) פלסטיניות. עם זאת, כשהמסחר צבר תאוצה, החל מהמאה ה-14 הפכה העיר התעשייתית למומחיות של שכם. זהו זה בתחילת שנות ה-1900 היו בשכם כ-30 מפעלים לייצור סבון.
בית חרושת לסבון בשכם.
*****
אישה פלסטינית מרמאללה בבגדים רקומים מסורתיים מצטלמת עם תינוקה, שנות ה-20-30.
לקהילות הכפריות הפלסטיניות היו שיטות מסורתיות רבות לתינוקות שזה עתה נולדו. זו אחת מאותן מסורות המטרה הייתה לעסות את עור התינוק בשמן זית במשך 40 יום לאחר הלידה. כך, שמן זית גם מרכך את עור התינוק וגם תורם לחיזוקו.
בנוסף, אמהות לעתים קרובות לובש ערבית על העיניים של תינוקות הייתי לוקח לפיכך, עיני התינוקות מוגנות מפני חיידקים ומסייעות לראייתם החזקה.
לעתים קרובות אמהות נושאות את התינוקות שזה עתה נולדו הם נמשכו חזק בבדים דמויי חבל שנארגו סביב השמיכות. מנהגי אבות רבים מתנהלים גם כיום בקרב הפלסטינים.
*****
נשות הפלה היו עמוד השדרה של החברה הפלסטינית; הם תרמו רבות לעיבוד האדמה ולכלכלת פלסטין, ושימשו את פיתוח התרבות והזהות הלאומית הפלסטינית. נשים בפלסטין נסעו לעתים קרובות למרחקים ארוכים כדי למכור את מוצריהן החקלאיים ומלאכת היד שלהן בשווקים הפלסטיניים.
נשות פלח מיפו יוצאות לשוק עם המוצרים שהן עוטות על ראשן כדי למכור את היבול שלהן.
*****
ילדה פלסטינית אורגת סל ביד, 1910-14.
אחת מהמורשת המסורתית של פלסטין אריגת סלנמשך היום על ידי קהילות חקלאים רבות בגדה המערבית הכבושה.
כדי לארוג סלים, מגשים וכלי שולחן, נאספו תחילה ענפים מעצי חיטה, זית, שקד וטרבינט מהסביבה, לאחר מכן נשמרו החומרים הארוגים מתחת לשמש החמה לייבוש והונחו בצורה יציבה.
*****
חג נבי מוסא, צלאח א-דין איוביהחל בשנת 1187 לאחר כיבוש ירושלים מידי הצלבנים, זהו אחד הפסטיבלים האסלאמיים הגדולים באזור.
בכל שנה צועדים מוסלמים מכל העולם מירושלים למרחק של קילומטרים ספורים דרומית ליריחו, בליווי תפילות, אל מה שמאמינים שהוא קברו של הנביא משה. במהלך הטקסים, הנמשכים כשבוע, מתקיימות סדרת חגיגות בשירים, ריקודים ומשחקים.
צילום מפסטיבל נבי מוסא שנערך בירושלים, 1937.
מקור: המזרח התיכון
