מציגה – לוסיל קריטון – היכל התהילה של אומנויות הטקסטיל וגנן מחונן בחוף
קהילת החוף של טורונטו היא לא רק שכונה יפהפייה על קו המים עם עצים בוגרים ובתים היסטוריים, היא גם אחד ממקומות המגורים המועדפים על הרבה מאוד אמנים. שמחתי שהייתה לי הזדמנות לגלות עוד על אומנויות בחוף כאשר בטעות התחברתי לאמן מקומי, צלם בשם ג’ון דאודינג, במהלך הראיון שלי עם מרי לי ממסעדת Spiagga. זה נתן לי הזדמנות ללמוד יותר על הספקטרום הרחב של אנשים יצירתיים בחוף. לאחר מכן, ג’ון חיבר אותי ללוסיל קריטון שהיא אחת מאמני הטקסטיל המובילים בקנדה.
אחר הצהריים מושלג, לאחר הראיון המעניין שלי עם סטיבן זרלנגה ופול קרמט, שני בעלי צימרים יצירתיים בחוף, ואחריו ראיון עם ג’ון דאודינג, הייתה לי הזדמנות לבקר את לוסיל קריטון בביתה: נכס היסטורי יפהפה החל מהחלק הראשון של המאה ה-20. ללוסיל יש קשר ארוך לביץ‘, שכן סבא שלה קנה את הבית הזה ב-1927. הלבנה הגיעה מהריסות מהשריפה הגדולה בטורונטו של 1904, ולוסיל לקחה אותי החוצה כדי להראות לי את הצבע הכהה והמרקם המחוספס של הלבנים.
ללוסיל יש גם קשר ארוך לאמנויות הטקסטיל: היא התחילה לארוג בגיל ההתבגרות. בצחקוק היא אומרת שהיא מהססת לספור את מספר העשורים שהיא טווה עכשיו. היא סיימה לימודי עיצוב ואומנויות טקסטיל, בעלת דיפלומה באריגה אצל נל זנמירובסקי מ-FIT, NYC וכן סיימה תכנית בהכשרת מורים לאורגים מקצועיים ביד. היא כתבה 2 מהקורסים (דוגמת בד לאופנה ועיצוב בדים) עבור תוכנית המאסטר לארוג של OHS.
כשהילדים שלה היו קטנים, היא פתחה חנות חוטים משלה וניהלה שיעורים בשמיכות טלאים, מקרמה, סריגה, אריגה ועבודות רקמה. לוסיל הסבירה שבשלב מסוים היא החליטה להתמחות באריגה כי זו מלאכת עומק שבה לא מפסיקים ללמוד. אריגה מזכירה לה מאוד מוזיקה; אחיה גארי הוא מוזיקאי. עיצוב שרשור די דומה לכתיבת מוזיקה והמורכבות של השרשורים מאתגרת אותך לאורך זמן.
לוסיל נהגה ללמד אריגה בכל רחבי צפון אמריקה, במקומות כמו וושינגטון הבירה, פורטלנד, אורגון, פלורידה ומישיגן, ניו יורק, מסצ’וסטס ורוד איילנד. בכל המקומות האלה יש גילדות אריגה, והן היו מזמינות אותה ללמד צבע ועיצוב באריגה. למרות שהיא נהנתה, היא נאלצה לוותר על זה מכיוון שלא היה לה מספיק זמן לייצר את הז’קטים שהיא כל כך ידועה בהם. לוסיל מוסיפה שהיא נהנית ללמד, אבל היא אוהבת לעצב.
לוסיל מוצאת השראה בחיי היומיום ומסתכלת כל הזמן על יחסים של צבע אחד למשנהו, מרקם, קו ודוגמא, ערכים ועוצמות. בזמן האריגה, היא שוקלת באופן אינטואיטיבי השתקפות אור, קצב וחזרה, הדגשה, איזון ופרופורציה תוך התנסות בשילובי צבעים הרמוניים חדשים.
„למרות שאני עובד שעות ארוכות זה יצירתי, זה מעורר השראה להוציא את הרעיונות שלי בחוץ מבחינת צבע ועיצוב. אני קם כל בוקר ואוהב את מה שאני עושה“. אבל לוסיל מודה שלקח לה הרבה זמן להגיע לרמת ההצלחה הזו. כיום הז’קטים הצבעוניים המבריקים שלה הם פריטי אופנה נחשקים ביותר, ולקוחותיה מחכים לרוב מספר חודשים ליצירותיה של לוסיל. מלאכתה האמנותית המיוחדת זכתה לכבוד כשנכנסה להיכל התהילה בתערוכת המלאכה המיוחדת, תערוכה פופולרית לאומנויות ומלאכות ייחודיות, שהתקיימה פעמיים בשנה בטורונטו.
לוסיל ואני עלינו למעלה שם שלושה מחדריה מוקדשים למלאכתה. הנול הקטן יותר מוקם בחדר עם מאות קונוסים של חוט, כולם מאורגנים לפי צבע, שהציגו סידור די יפה בפני עצמו. לוסיל הסבירה שבנול Leclerc, שנקנה בקנדה, היא משתמשת בעד 20 שאטלים (חתיכות העץ האורכיות המוזזות אופקית על פני החוטים האנכיים, ויוצרות בד שורה אחת בכל פעם) עבור ז’קט אחד. ניתן להגדיר כל סליל במעבורת בצבע שונה וכתוצאה מכך, לוסיל יכולה ליצור עיצובים מורכבים מאוד תוך כדי שהיא טווה, עם חזרות מדי פעם באותו הבד.
לוסיל הדגימה לי איך האריגה למעשה עובדת: המעבורת המכילה את החוט נזרקת למעשה מצדו של הנול לצד השני, ויוצרת שורה נוספת. לאחר מכן משתמשים ב“מקצף“ כדי לדחוס את קו החוט החדש ולדחוף אותו קרוב לבד הארוג שכבר היה. לאחר מכן לחיצה על דוושת רגל (דריכה) נוצר פתח חדש לשורת החוט הבאה. היא משתמשת בחוטים רבים בעובי וחומרים שונים; לחלקם יש אפקטים מתכתיים או אפילו תלת מימדיים.
אריגה היא תהליך מאוד פיזי, אתה תמיד יושב שפוף קדימה ותהליך זריקת המעבורת מייצר עומס חוזר על השרירים והמפרקים, במיוחד כאשר אתה עובד כל יום מהבוקר עד מאוחר בלילה. לוסיל מסבירה שהיא זקוקה לפיזיותרפיה כל שישה שבועות ולתרגילים יומיים כדי להקל על העומס הפיזי במקצועה.
חדר שני כולל נול AVL גדול יותר שנבנה בקליפורניה המחובר למעשה למחשב ותוכנת אריגה. לוסיל הוסיפה כי ההגדרה הזו מאפשרת לה ליצור עיצובי בד מורכבים במחשב בעוד שבעבר היה צריך להשתמש בנייר גרפי. התוכנה הפכה את עיצוב הבד להרבה יותר נוח ויעיל מבעבר.
החדר השלישי הוא חדר חיתוך בו נחתכים הבדים הארוגים, מוכנים להרכבה למעילים. בנוסף החדר הזה מכיל עשרות קלסרים של דוגמאות בדים שיצרה לוסיל במהלך השנים, כרונולוגיה מוחשית של האבולוציה האמנותית של לוסיל. היא יכולה ממש לחזור, למשל, לנובמבר 1996 ולהראות לי אילו סוגי בדים היא מייצרת באותה תקופה. הערצתי את כישורי הארגון שלה על כך ששמרת תיעוד כה מדויק של הפרויקטים האמנותיים שלה. היא הוסיפה שהיא אף פעם לא מייצרת את אותו בד פעמיים אלא אם לקוח מבקש זאת במפורש. עכשיו התחלתי להבין שזו באמת מלאכה שבה אתה לא מפסיק ללמוד.
אריגה היא אכן מלאכה מורכבת מאוד: זה לוקח בערך שבוע עד 10 ימים כדי להקים את החוטים על הנול הקטן יותר בעוד שההתקנה על הנול הגדול יותר עשויה להימשך יותר משלושה שבועות. זה לא כולל תכנון העיוות, שקילה וחישוב מידות החוטים וכן חיפוש החוטים והזמנתם. לוסיל מקימה כ-200 יארד של חוט עיוות על הנול בכל פעם, מה שמאפשר לה ליצור בין 75 ל-100 מעילים ממערך אחד. אופי האריגה הוא כזה שעל עיוות אחד אתה מסוגל ליצור בדים שונים לחלוטין; אפילו לא תחשוב שהעיצובים הגיעו מאותו נול.
היה ברור לי שבהתחשב בהקמה ובתהליך הידני של אריגת בד שורה אחר שורה, האריגה היא תהליך עתיר עבודה. שאלתי כמה יעלה ז’קט אחד בערך, ולוסיל השיבה שהעלות הממוצעת של ז’קט היא בטווח של 650 עד 1000 דולר קנדי. זה היה למעשה הרבה יותר הגיוני ממה שציפיתי. לוסיל הסבירה שהלקוחות שלה מגוונים מאוד ופשוט היו רוצים להחזיק בגד מיוחד במינו שלא משוכפל בשום מקום בעולם.
כעת, אמנית מצליחה מבוססת, ללוסיל יש צבר הזמנות משמעותי והיא לא צריכה לדאוג מהיכן מגיע הפרויקט הבא. השיווק שלה מורכב מארבע תערוכות אמנות בשנה: פעמיים בשנה היא משתתפת בתערוכת המסחר הפופולרית OneOf-A-Kind בטורונטו, בעוד פעמיים נוספות בשנה היא משתתפת מפתח בסיור בסטודיו בחוף.
סיור סטודיו החוף מאורגן פעמיים בשנה על ידי קבוצה של כ-15 עד 24 אמנים מקומיים בחוף הפותחים את בתיהם לקהל ללא תשלום למשך שלושה ימים בחודשים מאי ואוקטובר של כל שנה. כלי חרס, ויטראז’ים, תכשיטים, צילום, אמנות ואמנות טקסטיל מיוצגים, והאמנים מקבלים את פני המבקרים עם הדגמות של אומנותיהם והזדמנות ללמוד על תהליך היצירה.
האמנים המשתתפים בסיור בסטודיו בחוף שותפים למאמץ הארקטינג והפרסום לקידום אירוע זה. הם מגייסים ומוכרים פרסום בפלייר שלהם כדי לשלם עבור קמפיין פרסומי. יש לעצב חוברות, לשמור על רשימת תפוצה, לעשות עבודת יחסי ציבור על מנת לפרסם אירוע זה ולמשוך מבקרים מכל רחבי העיר ומחוצה לה. כתוצאה מכך, יש לפצל עבודה רבה בין אמנים שונים. אבל סיור סטודיו החוף הפך לאירוע קבוע מאוד פופולרי בשכונה המהווה כלי שיווקי מוצלח לאמנים מקומיים.
במהלך הסיור בסטודיו לוסיל שוכרת מישהו שיעשה סיור בנולים ויענה על שאלות, וחדר האוכל שלה הופך לאולם תצוגה ליצירותיה. בדרך כלל היא מציגה גם אמנים אורחים ובמהלך השנים האחרונות הצלם המקומי הידוע ג’ון דאודינג הציג כמה מיצירותיו בביתה של לוסיל. היא גם שוכרת מישהו שיעזור לה בקומה הראשית, כך שללקוחות פוטנציאליים תהיה הזדמנות לדבר עם האמנית המאסטר בעצמה ולהתאים אישית או לדון בפרויקטים עתידיים.
אבל לוסיל היא לא רק אמנית טקסטיל מחוננת, היא גם גנן נלהב. גננות פופולרית מאוד בחוף, שכונה עם גננים מוכשרים רבים. לוסיל מתנדבת כספרנית באגודת גן החוף וחברה בהנהלה שמתכנסת פעם בחודש. החברה מביאה דוברים אורחים מומחים המדברים על נושאים כמו גינון בצל ושתילת צמחים רב שנתיים. הגן של לוסיל הוצג לאחרונה במגזין Gardening Life.
לוסיל קריטון היא אדם יצירתי מסביב, בין אם זה באמנויות טקסטיל או גננות ועיצוב גינות. היא היכל התהילה יחיד במינו ודוגמה טובה לכישרון היצירתי בשכונת החוף של טורונטו.
