סוגי רקמות הודיות
מבוא
הודו היא מדינה מגוונת עם מגוון מגוון של תרבויות ומנהגים. האומנות והמלאכה ההודית הפכו למפורסמים בעולם. יש ביקוש עצום לבגדים רקומים הודיים. יש מגוון עצום של רקמות שנעשו בהודו, הנה כמה מהן שזכו לתהילה רבה יותר מבחינת פופולריות בשוק הבינלאומי: –
רקמת זרדוזי
עבודת זרדוזי היא צורה עתיקה של רקמה הנעשית בעצם עם חוטי זרי זהב או כסף. זה ידוע גם בשם רקמת מתכת. למרות שכיום זה נעשה גם עם חוטי מתכת צבעוניים. המילה ‚זרדוזי‘ נגזרת על ידי שילוב של שתי מילים זאר ודוזי שבשפה הפרסית פירושו זהב ורקמה בהתאמה. לכן ברור שאמנות הרקמה הזו מקורה בפרס שנקנה להודו על ידי מוגולים. בתחילה זה נעשה עם חוטי מתכת אמיתיים של זהב וכסף. זה נעשה על בגדים לעשירים ומלכים, תליונים על קיר, סדינים וכו‘. בין לבין היישום של פנינים ואבנים יקרות נראה מהמם עליו. בעיקרון זה נעשה על בדי משי, קרפ, ברוקד וקטיפה. רקמת זרדוזי ראתה את דעיכתה בתקופת שלטונו של אורנגזב. הוא קם לתחייה לאחר העצמאות.
עבודת זרדוזי היא הרחבה של רקמת זארי הנעשית עם מסרגה. הרקמה שנעשתה נותנת מראה של תפר שרשרת. הדברים הנדרשים לעשיית zardozi הם חרוזים, דאבקה, חוטים מפותלים, פאייטים וכו‘.
כפי ש-zardozi נעשה עם חוטי מתכת מפותלים משובצים באבנים, חרוזים וכו‘ הוא כבד במשקל ולכן נעשה על בדים עבים וכבדים כמו משי, קטיפה, כתם, קרפ וכו‘. כך גם בחירת הבדים היא מלכותית ויקרה . העיצוב שיש לבצע הוא תחילה עקבות על הבד, ולאחר מכן הוא נמרח על מסגרת העץ. בהמשך הרקמה נעשית על ידי איסוף חוט בודד במחט ותפירתו לתוך הבד. אמנות זו דורשת סבלנות והיא די מסובכת. נדרשת מומחיות כדי לעשות זאת כמו שצריך.
zardozi מוקדם יותר נעשה על בגדים לבישים וכיסויי מיטה בעיקר עבור משפחות מלכותיות. אבל עכשיו זה הגיע להישג ידם של אנשים פשוטים. בגדים עם zardozi הם חלק בלתי נפרד לכל חתונה או פונקציות חשובות שכן הם מתארים מלכות. מלבד בגדים לבישים, zardozi נעשה גם על כיסויי כריות, מפות שולחן, שטיחי קיר, ארנקי בד וכו‘. רקמה זו היא עניין יקר.
רקמת מראה
רקמת מראה היא המומחיות של מדינת גוג’אראט. יצירה זו מקורה גם בפרס במהלך המאה ה-13. עבודת מראה אף פעם לא נעשית לבד, היא בדרך כלל בשילוב עם סוגים אחרים של תפרים או רקמות. רקמה זו נעשית עם מראות גדולות וקטנות כאחד. בעיקרון זה נוצל יותר על ידי קהילת הג’אטים. הוא רקום באמצעות חוטים צבעוניים כמו אדום, ירוק, כחול, צהוב, שחור, חום וכו‘.
אמנות זו מלבד מדינת גוג’אראט מתורגלת גם במדינה השכנה של רג’סטאן ובאמנות האפליקציה של אוריסה. סוגים רבים ושונים של תפרים כמו תפר צלב, תפר כפתורים ותפר סאטן משמשים בשילוב שלו. אמנות זו נעשית לעתים קרובות בעזרת רקמה במכונה, אך במקומות מסוימים היא עדיין נעשית באמצעות עבודת יד אשר גוזלת זמן רב יותר ויקר בהשוואה לטכניקה הקודמת. המראות בהן נעשה שימוש הן בצורות וגדלים שונים כמו צורה עגולה, צורת יהלום, צורה מרובעת וכו‘. אולם צורה עגולה היא הצורה הנפוצה ביותר של מראות המשמשות בצורה זו של רקמה.
עבודת מראה נעשית על בדים וסוגי בגדים שונים. מלבד בגדים אתניים הוא עשוי אפילו על בגדים מערביים הודו. יש לו ביקוש עצום במדינות המערב. עבודת מראה נעשית על כיסויי כריות, ארנקים, סדינים, וילונות, בגדים לבישים, תלויי קיר, פריטים דקורטיביים, שרוכים וכו‘. הרקמה הזו גם ראתה את אור הזרקורים של מופעי רמפה בינלאומיים.
רקמת קנתה
Kantha היא צורת הרקמה המסורתית של מערב בנגל. זה סגנון ריצה של תפר. הרקמה נעשית על שכבות רבות של בד. זה נעשה על שמיכות, סדינים, שמיכות, סארי, חליפות סלוואר, סטולים, מפיות וכו‘.
זה ידוע גם בשם ‚דורוקה‘. מילה זו פירושה הפיכת בגדים בלויים לבגדים יפים. לכן זה ידוע גם בתור אמנות מיחזור. בזמנים קדומים יותר נהגו לשים את בגדי המשי או המוסלין השחוקים בערימות ולתפור יחד. מאמינים שתאריך מוצאו טמון בעידן האל בודהה. הם נהגו להתעטף בסמרטוטים של בגדים שהיו תפורים זה לזה.
האמנים נוהגים לרקום תמונות של בני אדם, חיות, פרחים, עיצובים גיאומטריים ודמויות מיתולוגיות. בדרך כלל העובד בוחר את דמות הרקמה שאליה הם מתייחסים. ישנם סוגים שונים של קנתה עשויה- Sujani kantha, Durjani kantha, Lep kantha, Archilata kantha, Rumal kantha ו-Oaar kantha.
סוגים שונים של דפוסים כמו ג’אל, עיצובי חיי עם, דאן צ’ורי וכו‘ נעשים ברקמה של קנטה. הנשים הכפריות של מערב בנגל עושות זאת בדרך כלל על סארי כותנה עם חוט שנלקח מגבולות הסארי ונעשה בכל מקום.
רקמת צ’יקנקארי
מדינת אוטר פראדש, במיוחד העיר לוקנוב, נחשבת למרכז של רקמת צ’יקנקארי. צ’יקנקארי נגזר מהמילה Chakeen שפירושה דוגמאות אלגנטיות על הבד שהיא מילה פרסית. קודם לכן זה נעשה עם חוט לבן על בגדי מוסלין. אולם כעת זה נעשה על סוגים שונים של בדים כמו כותנה, ניילון פשתן, ג’ורג’ט, שיפון ובדים סינתטיים. מלבד בגדים לבישים זה נעשה גם על דברים שונים אחרים כמו וילונות, סדינים, מפות שולחן, כיסויי כריות וכיסויי כריות.
בניגוד לתקופות קודמות זה לא נעשה רק על בדים בצבע לבן אלא גם על בדים בצבעים שונים. אבל החוט המשמש לרקמה הוא בדרך כלל לבן. מוטיבים שונים נרקמים דרכו כמו מוטיבים פרחוניים הכוללים פרחים כמו ורד, לוטוס, יסמין, קריפרים וכו‘.
ישנם סוגים רבים של תפרים המשמשים להכנת רקמת צ’יקנקארי יפה כמו תפר שרשרת, תפר כפתורים, קשרים צרפתיים ותפר ריצה. היפה ביותר הוא המוטיב בעל עיצוב שנוצר בצורה של רשת או ג’האלי על כל הבגד על ידי יצירת מתח חוטים. עבודת הצללים נעשית גם על ידי רקמת צ’יקאן הנעשית בצד הנגדי של הבגד.
ישנם שלושה סוגים של תפרי צ’יקנקארי;
1) עבודת ג’אלי – היא נעשית בצורה של עיצוב נטו פרוס על כל הבד.
2) תפרים שטוחים – התפרים השטוחים הם תפרים עדינים ועדינים מאוד. זה נותן את המראה כאילו הרקמה היא בעצמה הטקסטורה של הבגד.
3) תפרים מובלטים – תפר זה מספק מראה חרוזים לבגד.
בשוק ההלבשה הבינלאומי גם הביקוש לבגדים רקומים בצ’יקנקארי ראה עלייה תלולה. בעלי המלאכה של אוטר פראדש מרוויחים מטבע זר עבור המדינה. מעצבים רבים בפרופיל גבוה מסבכים צורה זו של אמנות באוספים שלהם.
סיכום
הודו עשירה מאוד במונחים של אמנות ואומנות בגלל קהילות ותרבות שונות של תושביה. האמור לעיל היה רק הצצה לארבעה סוגי אמנות הרקמה הרבים הקיימים בהודו. אומנויות אלה זכו לתהילה בינלאומית והן מבוקשות מאוד במדינות המערב. לאחר העצמאות אומנויות אלו זכו לתחייה על ידי הממשלה ההודית אשר שיפרה את מצבן היורד של הרקמות ההודיות. התמיכה העיקרית הגיעה מממשלת הודו.
